27 שנים חלפו מאז אותו ערב ב 4 לנובמבר 1995, ערב שבו האזרח יגאל עמיר הצליח להתנקש בחייו של ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בעזרת אקדח שהיה ברשותו ושני כדורים מדויקים וקטלניים שנורו ממרחק של 30 ס"מ מגבו של ראש הממשלה. מזה 8 שנים, אני מעביר הרצאה בנושא פרשיית רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל לבוגרים ולתלמידים רבים ומהרצאה להרצאה אני מוצא את עצמי מבין יותר ויותר מה קרה לנו ומצליח לספק הסברים טובים ונכונים יותר. השנה, הוזמנתי לעמוד בראש שיח מקצועי שבו התבקשתי לספר על התקופה שלפני ה 4 לנובמבר 1995 שבה תפקדתי כמאבטח ולנסות להסביר מהן הסיבות לכישלון והאם הן קשורות למאפייני ולהתנהלות היחידה לאבטחת אישים בשנים שלפני ההתנקשות.
היחידה לאבטחת אישים בשב"כ קמה בשנת 1958 כלקח מאירוע שבו אזרח ישראלי זרק רימון בתוך מליאת הכנסת עוד ששכנה בבית פרומין. מאז ועד ה – 4 לנובמבר 1995, היחידה התפתחה בהתאם לצורך בכוח אדם ובגיבוש תפיסת האבטחה בהתבסס על העובדה שבכל אותן שנים לא נדרשה להתמודד מול איום ממשי על מישהו ממושאי האבטחה שהיו באחריותה, כולל ראש הממשלה.
כאמור, השיח המקצועי, הציב לי אתגר חשיבתי בחיפוש אחר השאלה האם הסיבה או הסיבות לכישלון באבטחת ראש הממשלה מקורן בשנים שלפני ההתנקשות:
על היחידה לפני ההתנקשות:
יחידה מבצעית בעלת ניסיון מבצעי שגרתי של מעל 30 שנים המורכבת מעץ מבנה נורמטיבי הכולל ראש יחידה, מנהלי מחלקות, ראשי ענפים, מפקדים ומאבטחים. קיימת חלוקה ברורה בין מטה היחידה לעובדי השטח כאשר שכבת המפקדים מתפקדת כחוליה מקשרת ביניהם. קיימת יראת כבוד מצד המאבטחים כלפי המפקדים והמנהלים במטה. הגיוס ליחידה התקיים בהתאם לתהליך מוגדר וסדור כאשר כל מי שמסיים אותו בהצלחה עובר הכשרה מקצועית כללית והכשרה מקצועית ייעודית לתחום אבטחת אישים. כל מי שסיים את ההכשרה בהצלחה, נקלט ביחידה ועובר תהליך חניכה וחפיפה על ידי מאבטח וותיק יותר. מאבטח ביחידה נשלח למשימות אבטחת אישים שבהן הוא אחראי על בידוק הקהל בעזרת חיילות מתגברות, מבצע סריקה נגד חבלה, מבצע פיקוח, קולט את האישיות ומשתלב באבטחתו בפועל עד לעזיבה. העבודה המבצעית, בדגש על העבודה בחוליית ראש הממשלה, מתבצעת בתהליך מקצועי הכולל תדריך מקדים, פיקוד ובקרה וסיכום למטרת הפקת לקחים. כל המאבטחים מבצעים את המשימות ברצינות רבה ובהתאם לנלמד בהכשרה המקצועית ומוגדר בתפיסת האבטחה ובתיקי המשימות השונות.
ביטחון עצמי:
לאחר כ – 37 שנים של עבודה מבצעית שבהן לא הופיע שום יריב ממשי, יהיה הגיוני מאוד להבין את תחושת הביטחון העצמי ששררה בקרב מנהלי היחידה, המפקדים והמאבטחים. מצד אחד, אין ספק שחשוב שיחידה תתנהל מבצעית בתחושת ביטחון עצמי שהפעולות המבוצעות בשטח נכונות ונותנות מענה לאיומים הרלוונטיים ומצד שני אסור שתחושת הביטחון העצמי תהפוך לשחצנות ויהירות ואף לחשיבה שאתה הכי טוב בעולם.
אני זוכר היטב שבקרב שכבת המאבטחים היה ביטחון עצמי מקצועי אבל לא שחצנות ולא יהירות ולכן אני בטוח בכך שתחושת הביטחון אינה הסיבה לכישלון במניעת ההתנקשות.
הנחת העבודה:
הנחת העבודה המרכזית מרגע הקמת היחידה ועד ל4 לנובמבר 1995 היתה ש"יהודי צבר לא יפגע ביהודי", לא יפגע באישיות ממלכתית ובטח שלא בראש הממשלה. הנחת עבודה שגרמה לשכבת המנהלים להאמין באמת ובתמים שיהודי צבר לא יתנקש בראש הממשלה ועברה מהם לשכבת המפקדים והמאבטחים בשטח. האמונה החזקה תורגמה על ידי המאבטחים בשטח ל"זיכוי" כמעט מידי לכל מי שנראה מתאים למוגדר בהנחת העבודה. זה לא אומר שהמאבטחים לא מסתכלים בכלל על מי שניגש לראש הממשלה אבל יתכן שהנחת העבודה גורמת להסתכלות להיות שונה ופחות לחוצה מבצעית.
יגאל עמיר הוכיח שהנחת העבודה המרכזית של השירות ובתוכו היחידה לאבטחת אישים היתה מוטעית מהיסוד ולא מתאימה לעובדה שבעבר יהודים צברים פגעו ביהודים צברים אחרים ובטח שלא מתאימה לכל מה שהתרחש בישראל בחודשים שלפני ה 4 לנובמבר 1995.
אין ספק, שהנחת העבודה המוטעית הינה אחת הסיבות העיקריות לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל בעיקר בגלל שיצרה אמונה מוטעית והשפיעה על המוגדר בתפיסת האבטחה של היחידה.
תפיסת האבטחה:
היחידה לאבטחת אישים עבדה על בסיס תפיסת אבטחה מקצועית וברורה שהגדירה שככלל ראש הממשלה יאובטח על ידי מפקד וארבעה מאבטחים, ייסע ברכב לא משוריין ויוכל לפגוש כמעט כל אדם ברחוב או באירועים מבלי שיעברו זיהוי ובידוק ביטחוני ברמה כזו שמאפשר לדעת מהם כוונותיו והאם נושא עליו אמצעי לחימה. תפיסת האבטחה התבססה על האמונה שכל מאבטח ביחידה קיבל את כל הידע המקצועי והכלים הנדרשים על מנת להתגבר בהצלחה על כל מי שיפעל לפגיעה בראש הממשלה.
גם כאן, יגאל עמיר הוכיח שככלל תפיסת האבטחה של היחידה לאבטחת אישים היתה מוטעית מיסודה ובפרט החשיבה שהמאבטח החמוש יצליח תמיד לנצח את היריב.
אני בטוח שגם תפיסת האבטחה המוטעית היוותה סיבה מרכזית לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין.
פיקוח ובקרה:
ועדת שמגר מצאה שראש השירות לא היה מספיק מעורב בעשיית היחידה לאבטחת אישים וכחלק מכך, לא פיקח ולא ביקר במידה הרצויה על מנת לדעת האם קיימים פערים מקצועיים בפעילותה. גם הפיקוח והבקרה בתוך היחידה על עבודה המאבטחים בשטח לא היתה מספיק מוגדרת, מסודרת ומקצועית ונראה שככלל המאבטחים השונים נשלחו לבצע את משימות האבטחה באמונה שלמה שתמיד יבצעו אותה על הצד הטוב ביותר וללא פערים, שיטת הפעלה בסגנון של "שגר ושכח".
מכיוון, שאי ביצוע פיקוח ובקרה על העשייה בשטח מונעת איתור פערים מקצועיים ולא מאפשרת לשמוע את שכבת המאבטחים, ברור שיש לכך חלק בסיבה לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין.
ראיית התוקף ואיתור חריגים:
תחום מקצועי שלא היה קיים בתפיסת האבטחה של היחידה לאבטחת אישים ולכן לא נלמד בהכשרה המקצועית. המשמעות מכך היתה, שהמאבטח בשטח לא ידע לחשוב בראיית התוקף ולא ידע כיצד לאתר חריגים בצורה מקצועית בגזרת האיום.
הפער המקצועי הזה היה בין הסיבות המרכזיות לכך שיגאל עמיר עמד כ 40 דקות בקרבת מאבטחים שעובדתית ראו אותו אבל לא הגדירו אותו כחריג בגזרה ובכך אפשרו לו להגיע בבטחה לנקודת הזמן והמפגש עם ראש הממשלה שהתאים לביצוע ירי מדויק וקטלני.
לסיכום:
וועדת שמגר, שבחנה לעומק את הסיבות לכישלון במניעת ההתנקשות בראש הממשלה יצחק רבין ז"ל מצאה שהוא לא התרחש בגלל המאבטחים שביצעו את משימת אבטחת ראש הממשלה ב 4 לנובמבר 1995. הוועדה הגיעה למסקנה ברורה שהמאבטחים עבדו וביצעו את האבטחה בדיוק כפי שהוגדר בתפיסת האבטחה של היחידה וכפי שלימדו אותם בהכשרה המקצועית ולכן בהחלטתה מחזקת הוועדה את התובנות שהצגתי בשיח המקצועי.