ניהול סיכונים בכלל ובאבטחה בפרט, נחשב לאחד הנושאים החשובים והמשפיעים ביותר בתהליך קבלת ההחלטות שאנחנו מבצעים כאנשים פרטיים וכבעלי תפקידים בחברות פרטיות, ציבוריות או ממשלתיות.
הנושא מוכר ובעל חשיבות רבה בכל העולם. נושא שהתפתח למספר רב של תאוריות שונות שנלמדות במסגרת האוניברסיטה, במוסדות לימוד נוספים, על ידי חברות פרטיות וכיום גם על ידי מאמנים אישיים, ולמרות זאת הרבה מאוד אנשים מתקשים בלימוד, הבנה ויישום הנושא במסגרת תפקידם ואחריותם ולעיתים אף מתרחקים ממנו במודע ומעדיפים לא להתעסק בו.
מה זה ניהול סיכונים? ההגדרה:
סיכון – אירוע שהתרחשותו עלולה לפגוע באדם או בארגון. הפגיעה עלולה להיות פגיעה בגוף או בנפש, פגיעה כספית או פגיעה תדמיתית.
ניהול סיכונים – תהליך בו מזהים סיכונים, מעריכים את משמעות התרחשותם ונערכים להתמודד איתם.
ניהול סיכונים בחברה עסקית – בניהול הסיכונים הפירמה תשאף לזהות ולהעריך באופן שוטף את מרחב הסיכונים לליבת הפעילות העסקית, תעריך את מידת הסבירות שלהם ופוטנציאל הנזק בהתממשותם, תתעדף את הטיפול במניעתם, תפעל לצמצם החשיפה אליהם ותגדיר את אסטרטגיה להתמודד איתם, אם יתרחשו.
חוק מרפי:אחת הגרסאות לחוק מרפי טוענת כי אם קיים דבר היכול להשתבש, הוא ישתבש ובעיתוי הגרוע ביותר. לפיכך, יש להיערך בתכנון הפעילות לשיבוש אשר כזה.
ניהול סיכונים נמצא גם בחייו והתנהלותו של המנב"ט, במודע או שלא במודע, בכל החלטה שהוא מקבל ישנה רמה מסוימת של לקיחת סיכונים ולכן גם המנב"ט חייב להכיר וליישם את התהליך, עדיף שיעשה זאת במודע כי אז יעלה את הסיכוי למתן תגובה טובה יותר בהופעתו של מרפי.
אני מעריך שישנם הרבה מנב"טים שלא מודעים לנושא ולא מיישמים אותו הלכה למעשה מכיוון שאת רוב עבודתם הם מבצעים תחת הנחיית שב"כ ו/או משטרת ישראל שכבר קבעו את תורת העבודה שכוללת בתוכה גם את ניהול הסיכונים. לרוב, נדמה למנב"ט שנשאר לו "רק" ליישם את תורת העבודה בשטח ולכן הוא יכול לחשוב שאין לו קשר לניהול הסיכונים. כמובן שחשיבה כזו מוטעית מן היסוד כי גם בשלב היישום קיים תהליך ניהול סיכונים.
אני חושב שביצוע ניהול סיכונים קשור באופן ישיר לאופיו של האדם כך שאם בחייו הפרטיים הוא דואג ליישם את התהליך כך הוא יעשה גם בעבודתו ולהיפך.
גישת ה"סמוך" / "אין מה לדאוג" / "יהיה בסדר" / "נסתדר" / "נזרום ונאלתר" גורמת לחלק מהמנב"טים לא לייחס חשיבות לזיהוי מוקדם של סיכונים ולנקיטת פעולות כדי למנוע אותם או לפחות להפחית את הנזק הפוטנציאלי במידה והתממשו. מחדלים רבים בעולם האבטחה, נגרמו כתוצאה מהתממשות סיכונים בטיחותיים / תפעוליים.
הדרך הטובה ביותר להמחשת חשיבות יישום התהליך תהיה בהבאת דוגמאות מהחיים הפרטיים ומהחיים המקצועיים.
הדוגמאות שאתן אינם מתייחסים ישירות לאדם שנושא בתפקיד מנב"ט אבל ממחישים בהחלט את הבנת המצב:
כשאדם מחליט להתעסק בפלאפון תוך כדי נהיגה ברכב המשמעות מכך שאינו באמת מרוכז בפעולת הנהיגה ולכן יתכן שתהיה לו תאונה שבסופה יתכן ויפצע או גרוע מכך אף ייהרג. כשאדם זה נמצא לבד ברכב, ניתן לחשוב שהוא אחראי על עצמו וזו בעיה שלו, אבל מה קורה עם אנשים שנמצאים ברכבים שנוסעים בקרבתו ויכולים להיות מעורבים בתאונה כתוצאה מניהול הסיכונים שלו. ומה קורה כשהוא מסיעה אנשים נוספים ברכבו כמו משפחה או חברים.
השאלה המרכזית היא למה זה קורה לנו? למה, למרות כל האזהרות והמידע שמועבר אלינו למרות שאנחנו יודעים מה יכולה להיות התוצאה של ההחלטה, אנחנו עדיין מבצעים אותה שוב ושוב?
דוגמא לתוצאה אפשרית מהתעסקות בפלאפון במהלך נסיעה:
עובדתית, רוב האנשים שראו את הסרטון הזה או דומים לו, ממשיכים להתעסק בפלאפון במהלך הנהיגה.
סרטון הממחיש ניהול סיכונים ברמה האישית:
משה (צ'יקו) תמיר שבשנת 2006 מונה למפקד אוגדת עזה, נתן ביולי 2007 לבנו הצעיר לנהוג בטרקטורון הצבאי למרות שלא היה לו רישיון נהיגה. לצערו הרב של תמיר, מרפי הופיע בדמות של תאונה שביצע הבן עם רכב אזרחי. תמיר חתם על דו"ח תאונה שבו כתוב שנהגו הצבאי הוא זה שנהג בטרקטורון ובנוסף שילם לבעל הרכב האזרחי כסף מזומן על מנת לסגור את העניין בשקט. לצערו הרב של תמיר, הסיפור התפרסם והגיע לידיעת הצבא.
ב 2009 גזר עליו בית הדין הצבאי הורדה לדרגת אלוף משנה, שלילת רישיון הנהיגה לשלוש שנים ושלושה חודשי מאסר על תנאי.
מיותר לציין אילו החלטות קיבל תמיר במהלך שירותו הצבאי המפואר ולמרות זאת קיבל החלטה עם סיכון מיותר שבסופו של דבר פגע בו באופן אישי.
אסון ורסאי
הוא אירוע שהתרחש בליל ה-24 במאי 2001, באולמי השמחות "ורסאי" שבשכונת תלפיות בירושלים.
בעיצומה של חתונת בני הזוג קרן ואסף דרור, סמוך לשעה 22:43 בלילה. רוב האורחים רקדו אז ברחבת הריקודים בקומה השלישית, שבה נערכה באותה עת החתונה.
ברגע אחד קרס חלק גדול מרצפת הרחבה וכתוצאה מכך 23 מאורחי החתונה נפלו אל מותם וכ-380 אורחים נוספים נפצעו.
בחקירה נמצאה סדרה ארוכה של כשלים ועבירות בטיחות חמורות שבוצעו על ידי אנשים שונים, אשר גרמו לבסוף לאסון הקטלני.
המשטח שקרס היה רצפת הקומה השלישית בבניין ששימש לשני אולמות אירועים. רצפת הפל קל שנבנתה הייתה מסוג לא תקני שנבנה באופן רשלני.
תקופה קצרה לפני האירוע, הבניין עבר שיפוצים, שבמהלכם הוסר קיר שתמך ברצפה בקומה השלישית, באולם בקומה השנייה.
בעלי האולם היו מודעים לכך שרצפת הקומה השלישית החלה לשקוע לאחר הסרת הקיר מתחתיה.
השקיעה החלה להיות ניכרת לעין שבועות אחדים לפני האסון עצמו, אך הבעיה לא טופלה.
במקום לטפל בגורם לשקיעת הרצפה, הוספו חול וריצוף נוסף מעליה על מנת ליישר בחזרה את הרצפה.
באוקטובר 2004 הורשעו שלושת בעלי אולמי ורסאי בגרימת מוות ברשלנות וחבלה ברשלנות ונגזרו עליהם שנתיים וחצי מאסר בפועל על כל אחד.
אירוע הקריסה צולם ופורסם:
במקרה המצער הזה, שבו בעלי האולם ערבו אזרחים נוספים בלקיחת הסיכונים, השיקולים הכספיים גברו על ההתייחסות לאפשרות הפגיעה בחיי האורחים.
כאמור, המנב"ט "רק" אמור ליישם את הנחיית הגוף המנחה ולמרות שזו אמורה להיות משימה קלה יחסית לביצוע עדיין לראות תופעות שברור שמהוות חלק מניהול סיכונים לא נכון.
דוגמאות: כשמנב"ט מחליט לנהל את מערך האבטחה שבאחריותו בשלט רחוק, שלא יופתע שמרפי יופיע בדמות אירוע שבו מאבטח שלו יורה מחסנית שלמה באדם חף מפשע רק בגלל שהצליח להרגיז את המאבטח. אני מתכוון לאירוע שבו מאבטח במערך האבטחה של הכותל המערבי ירה באזרח דורון בן שושן.
לפני האירוע הקטלני, היו מספר רב של סימנים שהמאבטח כועס על האזרח שדרך אגב היה מוכר בגזרת הכותל כלא יציב נפשית. המאבטחים האחרים ידעו ורק המנב"ט לא ידע.
כשמנב"ט מחליט לשבץ אדם שגויס למערך האבטחה שלו אבל עדיין לא עבר קורס מאבטחים, לבד בעמדת אבטחה פעילה הוא לוקח סיכון שיקרה משהו שיכול להשפיע עליו, על ה"לא מאבטח", על המתקן שבאחריותו ועל האנשים שנמצאים בו. החלטה כזו מתקבלת כי יש מחסור במאבטחים בעלי הכשרה ומבחינתו בקבלת ההחלטות חשוב יותר למלא את כל העמדות המוגדרות מאשר היכולת לבצע את עקרונות התפקיד כפי שמנחה משטרת ישראל.
כשמנב"ט של חנות גדולה, מאפשר מצב שבו כל מעברי החירום או חלקם חסומים על ידי ארגזים ו/או מוצרים לוקח סיכון שבמצב חירום לקוחות ועובדים לא יצליחו להגיע ליציאת החירום שתציל אותם מפגיעה אפשרית.
כשמנב"ט בית מלון מאפשר מצב שבו כל ארונות כיבוי האש שבמבנה אינם במצב תקין ומבצעי, לוקח סיכון שכשתהיה שריפה המערך שבאחריותו לא יוכל לתת מענה ראשוני ומהיר בהתאם לנדרש על ידי הגוף המנחה.
כשמנב"ט מקדם וממנה מאבטחים לתפקיד אחמ"ש/רמ"ש ומאפשר להם להתחיל לעבוד ללא הכשרה מקצועית תקופה ארוכה שהינה מעבר למותר והינה בניגוד להנחיית הגוף המנחה, הוא לוקח סיכון שבמשמרת של אותו אחמ"ש/רמ"ש יהיו אירועים שלא יקבלו מענה מקצועי מלא. גם במקרה זה, המנב"ט מסכן את עצמו, את ה"לא אחמ"ש/רמ"ש" ואת האנשים במתקן.
כל הדוגמאות שנתתי, מוגדרות על ידי כתופעות מיותרות שאסור שיקרו ויראו במחוזותינו והן ממחישות עד כמה מנב"טים לא מודעים ולא מבינים את גודל הסיכונים המיותרים שהם לוקחים במהלך ביצוע תפקידם.
ברור, שבחיים הפרטיים והמקצועיים ישנם מצבים שבהם לא נוכל להימנע מקבלת החלטה שיש בה סיכון מסוים אבל ברור לא פחות שאין הכוונה לסוג ההחלטות כפי שמופיעות בדוגמאות שהבאתי.
מנב"טים וקב"טים רבים שמכירים אותי, יודעים שכשאני מגיע אליהם לצורך ביצוע הדרכה, אימון ועוד אני תמיד דואג לממש את האמרה שאומרת ש"אורח לרגע רואה כל פגע" ומאיר את תשומת ליבם לתופעות מיותרות שנמצאות בגזרת אחריותם ורגע לפני שאני עוזב אני מציין, שאל להם לחכות לעין חיצונית שמגיע מידי פעם ושיתחילו להיות יותר מעורבים ויותר ערניים לנעשה סביבם כדי להימנע מסיכונים מיותרים.