להיות שבוי של השיטה ולהתעוור מההילה – המרמרה כדוגמא

לאורך השנים, מנהלים בגופים פרטיים וציבוריים ומפקדים בגופים ביטחוניים לומדים גישות ניהול שונות. גישות ניהול הקיימות בעולם המקצועי ומסייעות לפעול נכון כדי להגיע להישגים עם מינימום טעויות וכישלונות.

לא נסקור את גישות הניהול וכן נדגיש שכולן מגדירות תהליכי עבודה מסודרים המתאימים לאמרה הידועה: "סוף מעשה במחשבה תחילה".

בכל הגישות קיימים שלבים בסיסיים וקבועים, בתהליך העבודה הנכון, שנחשבים לעוגן חזק ויציב. השלבים הקבועים הם:

 
  1. יש להכיר את כל הנתונים הקשורים לאירוע.
  2. יש להעריך מהן הדפ"אות (דרך פעולה אפשרית) שמולן מתמודדים או במילים אחרות, יש להעריך מה הבעיה שניצבת לפנינו.
  3. יש ללמוד מול מי מתמודדים – מי הם האנשים שביכולתם להוציא את הדפ"אות לפועל ומה יכולים להיות המניעים שלהם.
  4. יש להעריך מהן ההשלכות ו/או הנזק שיכולים להיווצר ממימוש הדפ"אות מולנו.
  5. עכשיו יש להגדיר את כל האפשרויות למתן מענה למניעה ו/או סיכול הדפ"אות – מתוך כלל האפשרויות יש לבחור את המענה הטוב ביותר שבסבירות גבוהה ישיג את התוצאה הטובה ביותר.
  6. התוצאה הטובה ביותר תהיה זו שתתאים להמלצה "להיות חכם ולא צודק".

כדי להסביר למה מתכוון המשורר ברצוני לנתח שני אירועים קיצוניים, משני תחומים שונים, שקרו בישראל בתקופות שונות. האירוע הראשון – אניית המרמרה והאירוע השני – רצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל.

הטיפול באירוע אניית המרמרה נמצא באחריותו של צה"ל. אין ספק שבצה"ל נמצאים מפקדים מוכשרים ובעלי ניסיון, ולמרות זאת הטיפול באירוע כשל כבר בשלבי התכנון הראשונים.

ברצוני להדגיש שהניתוח הינו על דעתי בלבד ואינו שופט את החיילים שיצאו למשימה וביצעו אותה על הצד הטוב ביותר מבחינתם. דרך האירוע אני רוצה להראות את הבעיה הקיימת בגופים גדולים כמו צה"ל.

מה היו הנתונים הידועים? דובר על פעילים זרים שרוצים לבצע פעולה קיצונית כנגד הסגר הימי שישראל מטילה על הרשות הפלסטינית. ידוע שהפעילים מתכוונים לשוט עם אנייה בשם המרמרה מחופי עזה לחופי ישראל תוך מעבר בשטח הטריטוריאלי של ישראל ובניגוד להסכמתה. אני מעריך שישראל לא ידעה בדיוק מי עלה לאנייה לפני תחילת השייט ואלו אמצעים היה עליה כולל אמצעי לחימה.

נמשיך לבעיה – הבעיה שאנייה שעליה אנשים זרים המעוניינים לבצע פרובוקציה על ידי שייט לתוך שטח ישראל דרך הים ובניגוד לדעתה. בנוסף יש להעריך מה אנשים אלה יכולים לעשות? בואו נראה:

 
  1. לשוט לשטח ישראל עד לנקודה מסוימת, לקבל את הפרסום לכך שהצליחו בפעולתם ולחזור לעזה.
  2. לשוט לשטח ישראל ולנסות להגיע לאחד החופים עד כמה קרוב שאפשר.
  3. לשוט לשטח ישראל ולהתחיל לירות לעבר החוף עם כלי נשק שונים – יש לזכור שלא מדובר באניית מלחמה עם תותחים.
  4. לשוט לעבר ישראל ולהצליח לגרום לצה"ל לעשות שטויות שיעמידו אותו בצד המפסיד.

מי הם האנשים על האנייה? על פי הפרסומים מדובר בפעילים שבסך הכל רוצים לעשות שרירים. אין לדעת האם זה נכון מכיוון שבשלב העלייה לאנייה אין שליטה על העולים עליה. מכאן שהערכה הקיצונית והמחמירה שיתכן שיהיו על האנייה גם סוג של מחבלים.

מה המטרה של צה"ל בכל הסיפור הזה? כנראה שהמטרה היא למנוע מהאנייה להיכנס למים הטריטוריאליים של ישראל עם אפס נפגעים מצד חיילי צה"ל ועדיף שגם בקרב הפעילים שעל האנייה.

אז איך צה"ל יכול להתמודד עם אירוע שכזה?

 
  1. לנסות לשכנע את הפעילים לא לצאת לדרך כלל בדרכים דיפלומטיות.
  2. להציב ספינות מלחמה בנקודה אסטרטגית וסביב אניית המרמרה כדי למנוע ממנה את היכולת להתקדם.
  3. לגרום לאנייה תקלה שתמנע ממנה לשוט – לצה"ל יש את היכולת לעשות זאת.
  4. להשתלט על האנייה בעזרת יחידה מיוחדת שברור שכוחה עולה על כוחם של הפעילים.

עכשיו כל מה שנשאר זה להחליט מה יכול לקרות בכל מענה של צה"ל ומה תהיינה המשמעויות במידה והביצוע לא יהיה בדיוק על פי התכנית.

במידה ואתם זוכרים את ההמלצה החמה "להיות חכם ולא צודק" באיזה מענה הייתם אתם בוחרים כדי להתמודד עם אנייה שעליה מספר וסוג אנשים לא ידוע.

מפקדי צה"ל בחרו במענה הרביעי – להשתלט על האנייה עם יחידה מיוחדת וחזקה. אני לא הייתי בוחר במענה הזה אבל לצורך הניתוח אני זורם עם ההחלטה.

מה שקרה בפועל הוא שהיחידה הגיע עם מסוק שריחף מעל האנייה. שוב אני מעריך שבשלב זה ניתן היה לראות מהמסוק האם ישנם פעילים על סיפון האנייה. חיילי היחידה המיוחדת החלו לרדת אחד אחד לסיפון האנייה בעזרת השתלשלות על חבל אחד. 

המשמעות בדרך זו שכאשר חייל אחד יורד בחבל השאר ממתינים על המסוק. בפועל כאשר החייל הראשון ירד, עוד לפני שרגליו הגיעו לקרקע, החלו חלק מהפעילים לתקוף אותו באמצעי תקיפה קרים.

זה נראה ונשמע כך:

https://www.youtube.com/watch?v=l45yxgpxgM4יש ללחוץ על כפתור 

האם למישהו יש ספק שמפקדי צה"ל בחרו במענה הכי פחות טוב, הכי פחות יעיל וכזה שהעמיד את חיילי צה"ל בסכנה אמיתית. מפקדי צה"ל בחרו במענה המתבסס על החלטות שגויות ומצדיק את כותרת מאמר זה, ולמה?

ההחלטה לשלוח את היחידה המיוחדת להשתלטות בדרך הזו היא כמו לשים מכשול בפני עיוור.

ההחלטה הציבה את החיילים בעמדה נחותה אל מול כל אדם שעומד סטטי על הסיפון. החייל מוגבל מאוד ביכולת התגובה בשלב שבו הוא משתלשל בחבל.

ההחלטה התעלמה לחלוטין מהאפשרויות שנלקחו בחשבון שייתכן שיקרו על ידי האנשים על האנייה.

אם כבר הוחלט להשתלט על האנייה למה בדרך הזו? ממתי יורדים לסיפון אנייה רק מדרך אחת ועוד בידיעה שאתה יורד ישר לידיים של האנשים שלמטה. רד לאנייה ממספר נקודות כדי להקשות על האנשים שבה. בצע סוג של הטעייה כדי לאפשר לחיילים להגיע לסיפון בשקט.

לא הייתי בדיוני קבלת ההחלטות בשלב ההכנות לטיפול באירוע אבל לפי המענה שנבחר נראה שמפקדי צה"ל זלזלו ביריב, ראו לנגד עיניהם את התמונה הנהדרת שבה יחידה מיוחדת יורדת לאנייה בעזרת חבל, ראו לנגד עיניהם רק את התרחישים הקלים תוך התעלמות מהקשים, היו בטוחים שכוחו של צה"ל מפחיד עד כדי שיתוק וצילמו את הכל כדי שיהיה ניתן להתפאר בהצלחה המסחררת. קשה לי לחשוב לרגע שהמפקדים ראו לנגד עיניהם כישלון ועדיין שלחו את החיילים בדרך זו וגם צילמו את זה.

לסיכום האירוע – החלטות לא נכונות שהתבססו על שיטה שלא מתאימה כטיפול באירוע הנוכחי ועיוורון שנוצר מההילה סביב צה"ל גרמו לכישלון צורם שנגמר בנס משמיים ללא אבדות לחיילנו היקרים.

לגבי ההתנצלות – אני בדעה, שאם עשית טעות כדאי שתתנצל, ויפה שעה אחת קודם. 

 

כתוב/כתבי תגובה